פסק-דין בתיק ע"א 2076/08

ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' אביב) מיום 30.12.07, בת"א 3659/06. בית משפט קמא דן בתביעה שהגיש המערער בע"א 2076/08 (להלן: " המערער") נגד המשיב בע"א 2076/08 והמערער בע"א 2097/08 (להלן: " הבנק") לתשלום פיצויים. לטענתו, מימש הבנק שלא כדין שלושה שטרי משכון עליהם חתם המערער ביחס לשלוש דירות שבבעלותו, כבטוחה בגין שירותים בנקאיים שקיבלו המערער וחברות הקשורות אליו, לרבות חברת מלון נופש אדומים בע"מ (להלן: " החברה"). בבית משפט קמא טען המערער, כי שטרי המשכון אינם חלים על החוב בגינו מומשו, ואולם לפנינו לא חזר עוד על טענה זו. טענה מרכזית של המערער, אשר התקבלה על ידי הערכאה המבררת, הייתה כי הבנק לא קיבל את הסכמתו של המערער בטרם הפטיר ערב נוסף מערבותו, על אף שטרח לקבל הסכמתם של ערבים נוספים לכך. בעניין זה התקבלה טענת המערער, כי יש לראותו כערב מבחינת חובתו של הבנק לקבל את הסכמתו בטרם יפטיר ערבים נוספים. זאת, על אף שלא חתם על כתב ערבות אלא על שטר משכון. בית המשפט קבע, כי שטר המשכון הוא כתב הערבות לצורך העניין. ואולם, טענת המערער בעניין זה לא התקבלה במלואה ביחס לשלושת השטרות, שכן המערער חתם על שניים מתוך שטרי המשכון לאחר שהערב הנוסף הופטר. בית המשפט קבע לפיכך, כי לא ניתן להכיר בתוקף המימוש אלא רק ביחס לשטר המשכון הראשון, שלאחר החתימה עליו הופטר הערב הנוסף. התוצאה הייתה חיוב הבנק בהשבת פדיון דמי הדירה מושא שטר המשכון הראשון. בית משפט קמא דחה טענות נוספות שהיו בפי המערער בדבר שיהוי בגביית חובות החברה, החייבת העיקרית, אשר גרם לתפיחת סכום החוב, וכן טענה כי שטרי המשכון החליפו פיקדון כספי שהופקד על ידו בבנק כבטוחה לחובות החברה. באשר לטענה אחרונה זו נקבע, כי אין צורך להכריע בה, שכן התביעה הועמדה על השבת סכום מימוש שטרי המשכון, ועל כך בלבד.

לפנינו, כאמור, שני ערעורים. המערער מלין על דחיית טענותיו באשר לתוקף המימוש ביחס לשתי הדירות הנותרות, ואילו הבנק מערער על חיובו בהשבת דמי המימוש בגין הדירה הראשונה.

נתנו דעתנו לטענות באי כוח בעלי הדין לפנינו, בכתב ובעל פה, ובסיומו של יום אנו סבורים כי דינו של ערעור הבנק להתקבל וערעורו של המערער להידחות.

אשר לערעור הבנק. הוראות סעיף 6(ב) לחוק הערבות, התשכ"ז- 1967, ככל שהוא חל על שטר המשכון, הן דיספוזיטיביות וניתנות להתנאה בהסכמת הצדדים. כך נקבע בחוק הערבות ובפסיקה. התנאה כזו ניתן למצוא בהוראות שטרי המשכון שעליהם חתם המערער. כך, למשל, קובע סעיף 27 לשטר המשכון, כי "יתפשר או יתן הבנק ארכה או הקלה לממשכן ו/או לנערב, ישנה הבנק התחייבות מהתחייבויות הממשכן ו/או הנערב בקשר לסכומים המובטחים, ישחרר או יוותר על בטוחות אחרות או על ערבויות- לא ישנו דברים אלה את מהות הבטוחות ששטר משכון זה חל עליהן וכל הבטוחות וההתחייבויות ששטר משכון זה חל עליהן תשארנה בתוקף מלא" (וראה גם סעיפים 26 ו-32 לשטר המשכון). זאת ועוד. הצדק עם הבנק גם ביחס לטענה כי המערער לא הוכיח קיומו של נזק בשל הפטרת הערב הנוסף, על אף שרכיב זה חיוני על מנת להגיע לתוצאה בדבר הפטרת הערב שלא קיבל הודעה על הפטרת ערב אחר, וגובה ההפטר ניתן על פי סכום הנזק שהוכח. לפיכך, יש לקבל את ערעור הבנק ולבטל את החיוב בהשבת דמי המימוש בגין הדירה הראשונה.

אשר לערעור המערער. איננו רואים מקום להתערב בקביעותיה של הערכאה הראשונה ומסקנותיה מקובלות עלינו. ביחס לטענה בדבר החלפת הפיקדון בשטרי המשכון, נציין כי טענה הפוכה נטענה על ידי המערער בתצהירו בבית משפט קמא. המערער טען, כי אין לראות בשטרי המשכון כחלופה לפיקדון (סעיף 27(ג) סיפא לתצהירו בבית משפט קמא). המערער הוסיף וטען, כי זו הייתה טענת הבנק. ואולם, עיון בתצהירה של הגב' חורי מטעם הבנק וכן בפרוטוקול חקירתה הנגדית מעלה, כי שטרי המשכון ניתנו כבטוחה נוספת וכי למערער הושב רק חלק מהפיקדון, לפי בקשתו, ויתרת הפיקדון שימשה לפירעון חובות שהמערער ערב להם (פרוטוקול הדיון בבית משפט קמא מעמ' 36, שורה 6 ואילך).

הפועל היוצא מכל האמור לעיל הוא, כי דין ערעורו של המערער להידחות וערעורו של הבנק להתקבל, כאמור.

 אשר לחיוב בהוצאות ובשכר טרחה. איננו רואים להטיל על המערער הוצאות בגין קבלת ערעור הבנק, וזאת לנוכח אופן התנהלותו של הבנק בבית משפט קמא, במיוחד בהגשת הסיכומים, מקום בו לא ניתנה תשובת הבנק לטענות בדבר הפטר הערב הנוסף. בגין דחיית ערעורו, ישלם המערער לבנק שכר טרחה בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ. הסכום האמור יועבר לבנק מתוך הפיקדון שהפקיד המערער, והיתרה תוחזר למערער באמצעות בא כוחו.

ניתן היום י"ב בתמוז, תשס"ח (15 ביולי 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.